במאמר זה נדון בקצרה בשאלה האם זכותו של אדם, זכותו של נהג, לסרב לבדיקת נשיפה אותה הוא נדרש לעבור על ידי שוטר, כחלק מבדיקת נהיגה בשכרות ?
התשובה תלויה בנסיבות המקרה ובהגדרה המדויקת של סירוב על פי פקודת ותקנות התעבורה.
מה פירוש בדיקת נשיפה:
בדיקת נשיפה היא שם כללי לדרישת המשטרה לבצע בדיקה למציאת אלכוהול בגופו של נהג שעצרה.
הבדיקה מוגדרת בסעיף 64ב (א1) לפקודת התעבורה :
“שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.”
במילים פשוטות השוטר יכול לעצור כל נהג ולדרוש ממנו בדיקת נשיפה – באמצעות מכשיר שאושר כדין כאמור בסעיף.
המכשירים בשימוש המשטרה:
המכשיר הרלוונטי האמור הנו מכשיר מתוצרת החברה הגרמנית Drager, שנדון רבות בבתי המשפט וזכה לאישור כמכשיר אמין בכפוף לתחזוקה והפעלה נאותה.
אולם כיוון שמכשירי הינשוף יקרים גדולים והפעלתם אינה פשוטה, היא אינה נעשית לכל נהג שנעצר.
לכן, משטרת ישראל הכניסה לשימוש מכשיר שמכונה “נשיפון” מכשיר מדידה אלקטרוני אישי, קטן המשמש לקבלת אינדיקציה האם הנהג מבצע נהיגה בשכרות.
רק כאשר מכשיר הנשיפון יראה כי קיימת רמת אלכוהול מעל המותר בחוק, יועבר הנהג לבדיקה במכשיר הינשוף, לבדוק אם אכן הוא מבצע נהיגה בשכרות שכן בניגוד למכשיר הינשוף, לא ניתן לעשות שימוש בתוצאות הנשיפון כיוון שאינו קביל בבית משפט ואינו מוסדר בחקיקה.
מה דינו של נהג שמסרב להיבדק במכשירים אלו ?
פקודת התעבורה קובעת בפשוטת בסעיף 64ד’ שכותרתו היא סירוב לבדיקת שכרות:
(א) סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה “ממונה על הרכב” שבסעיף 64ב, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62 (3).
ותנחשו מה העבירה בסעיף זה – טוב לא טעיתם…נהיגה בשכרות.
למעשה הכלל הוא מי שמסרב להיבדק בדיקת שכרות החוק יחשיב אותו כאילו הוא היה שיכור, בין אם היה או לא היה בפועל – סירוב שווה שכרות והעונש כאן שנתיים פסילה.
האם כל סירוב שווה שכרות ?
שאלה מצוינת, שכן לא כל סירוב של אדם שווה לסירוב על פי חוק ולפני שהחזקה תופעל והנהג יוכרז שיכור יש לבדוק האם הוא בכלל נדרש להיבדק, האם הוסברה לו מהות הסירוב, אולי התחרט תוך זמן קצר וביקש להיבדק. יש דרישות בחוק והדבר אינו כה פשוט.
אולם יש לזכור שנהג שעושה דין לעצמו ובמעשיו מראה כי התנהגותו מתחמקת, וברור שהיא כזו, הדבר יכול להוות סירוב לצורך חזקה על פי הסעיף.
אבל סירוב לאיזה מכשיר ?
חזקת הנהיגה בשכרות יכולה להיות רק כלפי מכשיר הינשוף ולא הנשיפון.
כבר היו שוטרים שהגישו דוחות על נהיגה בשכרות דרך חזקת הסירוב, לנהגים שסירבו לבדיקת נשיפון – וכמובן שאין בכך דבר מלבד להעיד על חוסר הידע של השוטרים.
לסיכום:
התשובה לשאלה האם מותר לסרב לבדיקת נשיפה, תלויה בנסיבות המקרה, שכן לא בכל מקרה החוק רואה בנהג שמסרב לבצע בדיקה כשיכור.
וכן חזקת הסירוב – נהיגה בשכרות, אינה תקפה למכשיר הנשיפון.
בכל מקרה שהואשמתם הנהיגה בשכרות או בסירוב להיבדק בבדיקת נשיפה יש להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום – כמוני, עו”ד אלי אנושי, עורך דין תעבורה ושופט תעבורה בדימוס.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; אין בו טענה לייצוג הנאשם, כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
