טענת אי חוקיות תמרור כטענת הגנה בבית המשפט לתעבורה
מאמר מעודכן נוסף מסדרת עצה מעו”ד לתעבורה
סיטואציה למצב לטענת אי חוקיות תמרור
טענת אי חוקיות תמרור מהי?
אתאר לפניכם מצב, נהג פונה מרחוב עמוס לתחנת דלק.
תוך כדי פניה וממש כשהוא כבר נכנס לתחנה, מזהה הנהג לתדהמתו, תמרורי אין כניסה.
הוא מבין שהוא כבר בתוך התחנה, ללא יכולת חזרה לכביש העמוס, ולחרדתו ורוע מזלו שוטר מחייך ומסמן לו לעמוד בצד …
מצב זה לקוח ישירות מתיק שנדון בבית המשפט לתעבורה ובמהלכו נדונה סוגיית הצבת התמרור כטענת הגנה.
נכון, ניתן תמיד לטעון שהנהג לא ביצע פיזית את העבירה.
אבל ביננו, אם נעשתה הפניה והשוטר עמד במקום, זו טענה חלשה ביותר.
אולם ניתן לנסות ולגשת לבעיה מזווית אחרת.
שאלת חוקיות הצבת תמרור, אז כעורך דין תעבורה אנסה לפזר את הערפל סביב הנושא.
נתחיל בלשון הסעיף.
תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, שכותרתה היא ציות לתמרורים, קובעת כי:
“עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין”
הנה לנו שחור על גבי לבן ובאופן ברור ביותר, הגדרת ההגנה.
בהמשך לכך, הפסיקה כבר קבעה יותר מפעם אחת, כי תמרור שהוצב שלא כדין כאילו בטל ועבר מן העולם (ראה: ר”ע 213/83 – ענינו של יצחק אסולין).
אולם, מלשון הסעיף עולה כי נטל ההוכחה לאי חוקיות, מוטל על הנאשם שהפר את הוראת התמרור.
כל עוד לא הוכיח זאת, חזקה היא שהתמרור הוצב וסומן כדין (חזקת התקינות המנהלית) – מכאן מתבקשת השאלה כיצד מציבים תמרור כדין.
בתקנה 1 לתקנות התעבורה, תמרור מוגדר כך:
“כל סימון, אות או איתות, לרבות רמזור, שקבעה רשות התמרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תמרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי-דרך”.
מהגדרה זו עולה כי תמרור אשר הוצב שלא על פי הסמכה כראוי אינו מסוגל להסדיר את התנועה בדרכים ולהזהיר או להדריך עוברי דרך – אינו ממלא את ייעודו ואינו מוצב כדין.
לעוד מידע על אי עצירה בתמרור עצור לחצו כאן
דוגמה לפסיקה בנושא טענת אי חוקיות תמרור
הנה פסיקתו הוותיקה, אך ממצה של בית המשפט לתעבורה בי”ם בת’ 1562/02, אשר דנה בתמרור תן זכות קדימה בשטח עירוני.
בית המשפט ניתח את החוק וקבע שעל פי תקנה 18 ג’ לתקנות התעבורה, רשות תמרור מקומית רשאית,
בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה,
לקבוע כל הסדר תנועה שלגביו לא ניתנו הוראות על פי תקנות משנה (א) ו- (ב) לתקנה 18, כמו כן על פי תקנה 18 ד’,
רשות התמרור מקומית תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו ואחזקתו של כל הסדר תנועה שבתחומה”.
כלומר, סעיף 18(ג) לתקנות התעבורה מציב שלושה תנאים הנדרשים לצורך הצבת תמרור מהסוג שלפנינו על ידי העירייה:
תחילה, התייעצות עם קצין משטרה, בעקבותיה החלטת רשות התמרור המקומית,
ואז הסכמת רשות התמרור המרכזית, בד”כ המפקח על התעבורה.
עצה מעו”ד לתעבורה
טוב יעשה הנאשם שסבור כי התמרור אינו חוקי שיפנה ויחפש את האישורים להצבת התמרור אצל רשות התמרור המקומית האחראית לרישום הסדר התנועה,
אין ספק שאם אין אישורים כאלו הרי כלל וכלל, תעמוד לו ההגנה כאמור מעל.
נשמע פשוט, אולם כבעל, ניסיון רב שנים של עו”ד לתעבורה וכשופט תעבורה בדימוס, הדבר אינו כה פשוט.
במרבית המקרים מוצא הנאשם אישורים חלקים, לדוגמה,
יש רישום של התמרור במחשב לאחר הצבתו בפועל, כביכול לאור אישורו, אך בפועל לא מוצאים כל פרוטוקול שמעיד על האישור עצמו.
תוקף חזקת התקינות
מקרים אלו נפוצים וסבוכים הרבה יותר, כאן עולה במשנה תוקף חזקת התקינות.
ולפיה יש להניח היא שמעשי המנהל תקינים וכדי לסתור זאת יש להציג נתונים עובדתיים.
וכבר נפסק שגם חוסר סדר ברישומי מחלקת הנדסה בעירייה או במע”צ אינו הוכחה במידה הדרושה כי התמרור שיש לגביו אזכור הוצב שלא כדין.
בית המשפט כבר פסק אם תתקבל הגנת אי חוקיות התמרור,
נמצא עצמנו עומדים לפני “שוקת שבורה ומלאה בתמרורים” שנטען כי לא הוצבו כדין.
במקרה כזה תהיה קיימת סכנה מוחשית וברורה לביטחונו של הציבור.
לאור זאת נפסק כי לא בנקל יקבע בית המשפט כי תמרור הוצב שלא כדין – כך שמספיק ויש אזכור ברישומים לתמרור.
כגון בדוגמה מעל וסביר להניח שבית המשפט יקבע כי התמרור הוצב כדין.
מנגד, כבר נפסק בבית המשפט לתעבורה וראה לדוגמה תיק 16523/08 (תעבורה י”ם),
כי ניתן לקבל טענת נאשם שפנה לקבל אישורים על תמרור, אך בקשתו נדחתה עקב ריב סמכויות בין המועצה המקומית והחברה הלאומית לדרכים מי האחראי לתמרור.
במקרה זה בית המשפט קבע מפורשות כי:
“טענת התביעה לפני הייתה כי אי אפשר לקבל את דברי הנאשם כלשונם,
ולצורך הפרכת חזקת תקינות יש להביא ראיות בכתובים ולא בעלפה בדבר חוקיות התמרור.
אינני יכול לקבל תקנה זו.
הנאשם טען את טענותיו מהרגע הראשון ולא ייתכן לדרוש מנאשם כי ייעשה יותר ממה שעשה.
הנאשם פנה למי שיכל היה לפנות וקיבל את התשובות שקיבל.
התביעה יכלה להפריך בקלות את דבריו לו הייתה מביאה ראיה כלשהי שהתמרור הוצב כדין.
משלא עשתה זאת, אין לה להלין אלא על עצמה”.
סיכום מעו”ד לתעבורה
קבלת טענת ההגנה של אי חוקיות תמרור אינה דבר נפוץ, אך תתקבל במקרים בהם ניתן להוכיח אותה בוודאות.
כן נקבע בפסיקות רבות שאין לאפשר לנהגים אי ציות לתמרורים על סמך מחשבה שהתמרור שלפניהם אינו חוקי, דבר שיביא לערעור הסדר בכבישים.
מאת: עו”ד אנושי אלי, שופט תעבורה בדימוס, עורך דין תעבורה
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי;
כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
