זיכוי מתאונת דרכים אינו דבר של מה בכך.
ובעיקר הדברים אמורים בתאונות דרכים שבהם משתמשת משטרת ישראל בשירותי בוחן תנועה מומחה, אשר לטענתו בדק את הממצאים וקבע באופן פוזיטיבי את אשמת הנהג.
אולם גם כאשר המומחה מטעם המשטרה או הפרקליטות בטוח בעצמו ויש לו נסיון בתחום עדיין אין לומר נואש, שכן אם הלה טועה ומנגד עושה ההגנה שימוש במומחה אמין מטעמה להגברת הספק, הרי ניתן לפגום באמינותו עד כדי מצב שהמאשימה לא תוכל להוכיח את אשמת הנאשם. והנאשם יזוכה.
לדוגמה, אביא מהחלטתו של בית המשפט לתעבורה מרכז, במשפט בו אני ישבתי כשופט והוריתי על זיכוי נאשם לאחר שהתביעה לא הוכיחה את אשמתו מעבר לספק סביר, ולאחר שהבוחן לא ממש עמד מאחורי קביעותיו המוקדמות שגרמו להגשת כתב אישום.
זיכוי מתאונת דרכים – מעשה שהיה כך היה:
המשפט החל בהגשת כתב אישום שבו נטען שהנאשם נכנס לעקומה ימינה במהירות שאינה תואמת את מצב הדרך.
כתוצאה מכך סטה שמאלה עם הרכב, פגע בשטח ההפרדה הבנוי והתהפך עם הרכב.
עבירות שבו הואשם היו: נהיגה הרכב בקלות ראש ובאי זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961. ו- גרימת נזק לרכוש – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
פשוט, אך רק לכאורה, שכן הנאשם ששבר בזרוע הימינית של ההגה, ממצא שנמצא ברכב הנאשם לאחר התאונה, ארע טרם איבוד השליטה ולכן נגרמה הסטייה של הנאשם והתאונה עקב כשל מכני שלא באחריותו.
זיכוי מתאונת דרכים – שיקולי בית המשפט:
כנגד הנאשם עמד כלל הדרך, על פי הלכה משפטית זו, סטייה מנתיב נסיעה והתהפכות עצמית שאינה קשורה למעורבות כלי רכב אחרים, יכולה להצביע על סממן ראשון לרשלנות נהג, שהרי אין טבען של מכוניות לעשות כך.
עם זאת אין מדובר בראיה ניצחת, אלא עמידה בנטל הראשוני בלבד.
חשוב לזכור כי הפסיקה קבעה:
כי אין המדובר כאן בראייה קונקרטית לגבי עובדת קיומה של רשלנות.
לא נדע האם המדובר בנסיעה מהירה, בהסחת הדעת בשל גורמים אחרים, בנסיעה פראית או בכל גורם רשלני אחר היכול להעיד על חוסר זהירות או בגורמים אחרים כלשהם.
פשיטא, שהמסקנה העובדתית כלפי הנאשם היא נסיבתית ולא ישירה.
ממכלול העובדות המוכחות, ניתן להסיק כלפי הנאשם את האפשרות לקיומה של חוסר זהירות, מבלי לנקוב בעובדה רשלנית קונקרטית.
זהו טיבן של מסקנות המבוססות על ראיות נסיבתיות, המעוגנות במבחני ניסיון החיים וההיגיון.
לפיכך, לשם זיכוי על הנאשם לנסות ולעורר את הספק הסביר, דהיינו להצביע על אפשרות ממשית ומתקבלת על הדעת, המעוגנת בחומר הראיות.
נדרש אפוא להציג קו הגנה ממשי וריאלי, שאינו בגדר הדמיון בלבד –וכך היה.
זיכוי מתאונת דרכים – ניתוח הראיות שהיו בפני בית המשפט, באופן חלקי:
אחד העדים שהיה אחראי על תחזוקת הרכב, בזמן הרלבנטי לתאונה.
אישר בדיעבד, כי נמסר לו שלרכב שהיה המעורב בתאונה, היו בעיות בהגה, העד יצא לנסיעה ברכב לטענתו לא חש בבעיה אך הוא יודע שלאחר יום או יומיים נכנס הרכב למוסך עקב בעיה זהה ותוקן לאור בעיה שנמצאה בשמן הגה.
כך שלמעשה לא זיהה העד את התקלה שכן הייתה וטופלה באפן כזה או אחר טרם התאונה.
עדותו זו משמשת לחיזוק הטענה שאכן הייתה בעיה במכלול עצמו.
וכעת למנה העיקרית, בוחן התנועה טען כי בבדיקת הרכב נמצא כי צירית גלגל קדמי ימיני שבורה, אך קבע כי לא מצא שום ליקוי בתשתית או ברכב לגרימת התאונה.
בפועל מה שראה, התברר במהלך החקירה הנגדית של עד זה, כשבר במוט ההגה, כך גם אישרה התובעת ברוב הגינותה בבית המשפט.
כאשר נשאל העד בהמשך חקירתו לגבי משמעות הגילוי והטעות, לא הצליח להסביר עצמו ונימק זאת עקב חוסר ידע.
לשאלה מה זה ציריה ומה תפקידה, ענה:
"איני מכונאי, הידע הבסיסי שלי במכונאות הוא ידע שרכשתי בקורס הבוחנים איני נכנס למכלול החלקים בתוך המנוע … .
האם ציריה קשורה לתיבת ההילוכים?…ענה לא יודע.
מה זה תיבת הגה ומוט הגה אתה יודע?, ענה לא.
אין נראית תיבת הגה ומוט הגה אתה יודע?. … לא.
וכאשר הופנה לתמונות מהרכב ונשאל החלק שבולט זה מוט הגה או ציריה? גם ענה לא יודע….
ולסיכום גם לשאלה האם השבר במוט ההגה גורם לאובדן היגוי השיב לא יודע.
אחסוך מכם הקוראים שאלות נוספות שלא ידע להשיב אבל נראה שבכיוון ברור, על עד כמה קשה להסתמך ועל אחת כמה וכמה לטעמי לא ניתן להרשיע נאשם בנושא.
שכן אם שאלת תפקודו או חוסר תפקודו של מוט ההגה לא עמדו לנגד עיניו כשהוא בחן התאונה שכן הוא כלל אינו מבין בעניין, על פי דבריו הוא.
כיצד יוכל בית המשפט ליתן אמון בדבריו ולקבל את גרסתו זו.
אין חולק שאם הייתה מתבצעת בדיקה הכוללת פרוק החלק השבור ותפיסתו לשם זיהוי ודאי ובדיקה ראשונית ע"י הבוחן ואף בדיקה מעמיקה של מומחה לעניין, היא הייתה מסייעת לפתרון הבעיה האם השבר נגרם כתוצאה מהתאונה או שהשבר קודם לפגיעה. אך הדברים לא בוצעו ע"י הבוחן והדבר מותיר ספק.
מנגד טען הנאשם כי בעקומה משהו קרה משהו לרכב בנסיעה ואיבד שליטה וכך נגרמה התאונה.
חשוב לציין כי ההגנה לא הסתפקה בציון מחדלי בוחן המשטרה, והנאשם הגיש חוות דעת מומחה מטעמו שטען כי הכשל במוט ההגה נגרם טרם התאונה.
בחוות דעתו וכן בעדותו היה מספיק על מנת לבסס את הספק הסביר שנוצר לאור עדותו של בוחן המשטרה.
לסיכום יאמר כי התביעה אשר נושאת בחובת הראיה אינה יכולה לשלול אירוע של כשל או שבר במוט ההגה המחבר את הגלגל הימיני הקדמי של רכב הנאשם טרם התאונה.
המדובר באפשרות ממשית הנגזרת מהראיות שאינה בגדר השערה תיאורטית גרידא, משכך הם פני הדברים, נהנה הנאשם מן הספק כי טרם התאונה נהג כחוק וכי הסטייה הייתה בשל כשל במוט ההגה ואין ליחס לו רשלנות.
לאור האמור יצא הנאשם זכאי בדין וזאת מחמת הספק.
למאמר בנושא אי שמירת מרחק בתאונה לחץ כאן.
זיכוי מתאונת דרכים, בוחן תנועה, סיכום:
חשוב ביותר לנהל את הגנת הנהג באמצעות עורך דין תעבורה שמבין עניין.
צוות ההגנה במקרה זה הצליח להוכיח לא רק את טעויות התביעה אלא גם שיש ספק סביר באשמת הנאשם שהתאונה נגרמה עקב רשלנות הנאשם וזאת הדרך הנכונה.
מאת: עו"ד אלי אנושי עו"ד תעבורה – שופט תעבורה בדימוס, מחבר הספר: גזר דין – מפתח ענישה בעבירות התעבורה.
להיוועצות בנושא זיכוי מתאונת דרכים, צלצלו מיד: 050-5738228.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי;
אין בו טענה לייצוג הנאשם, כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
