ערעור בתיק תעבורה – זיכוי מתאונת דרכים חמורה, הכוללת חבלות של ממש, אינו דבר פשוט ואולם הוא אפשרי גם אם צריך להגיע בשבילו לבית המשפט המחוזי ולהגיש ערעור על מנת לזכות לקוח – וכך עשיתי.
לאחרונה השגתי זיכוי נוסף עבוד לקוח שלי, שהואשם בגרימת תאונת דרכים לאחר שלא ציית לתמרור עצור נכנס לצומת ופגע בכלי רכב.
כאמור, תשומת הלב לכך שהנאשם הורשע תחילה בבית המשפט לתעבורה ואולם בעקבות ערעור אשר הגשתי לבית המשפט מחוזי מרכז – זוכה הנאשם.
ערעור בתיק תעבורה – מעשה שהיה כך היה:
תחילה, הנאשם הורשע בגרימת תאונת דרכים בבית המשפט לתעבורה וזו לשון ההרשעה בהשמטות המתאימות:
הכרעת הדין:
- העובדות המוסכמות:
א. בתאריך ……. נהג הנאשם רכב פרטי בכביש 412 מדרום לצפון. בהגיעו לצומת בית דגן היה מעורב בת"ד עם מונית שנכנסה לצומת מימין (כיוון הנאשם). כתוצאה נחבלו הנהג המעורב ושלוש נוסעות ברכבו (אחת חבלה של ממש, ראה ת/3-4,5).
ב. בכיוון הנאשם היה מוצב תמרור 302 (עצור). הצומת מרומזר ואולם בעת שארעה התאונה הרמזורים לא פעלו וככל שניתן להבין היתה הפסקת חשמל במקום וגם תאורת הרחוב לא פעלה (ראה ת/7 עמ' 2 ש' 1, וכן עמ' 10 ש' 2 ופרו' עמ' 14 ש' 36).
ג. הנאשם נכנס לצומת בנסיעה רצופה מנתיב ימני (כיוון נסיעתו) והמעורב מנתיב ימני (כיוון נסיעתו) -ראה תרשים ת' 1. עפ"י חישובי הבוחן עליו לא חולק עד ההגנה אינ' וויסמן עבר הנאשם מקו העצירה (כיוון נסיעתו) עד מקום האימפקט 30-25 מטר (פרו' עמ' 9 ש' 29).
ד. רכב הנאשם פגע עם חזית רכבו בדופן ימני של רכב הנאשם.
- העובדות השנויות במחלוקת
המעורב טען "נסעתי עם אורות. סקודה חדשה איך שאתה מפעיל האורות נדלקים" (פרו' עמ' 7 ש' 4-3).
הנאשם טען בהודעתו ת/6 "לא זכור לי שראיתי אורות של הרכב…(המעורב י.ר)" (ש' 1) ובעדותו אמר "אם נסע עם או בלי…. תשאלי אותו. אני אורות לא ראיתי…" (פרו' עמ' 18 ש' 1 וש' 3).
- עיון:
א. מעדות הבוחן עולה כי לנאשם לוקח זמן של כ-5 עד 6.5 שניות מקו העצירה "שלו" עד למקום האימפקט (פרו' עמ' 10 ש' 31 ופר' עמ' 11 ש' 1-2).
על פי חישוב הבוחן אם המעורב נהג במהירות של כ-50 קמ"ש היה רחוק מהצומת כדי 70 מטר (פרו' עמ' 11 ש' 5). (המעורב טען שנהג במהירות פחותה 40 קמ"ש – פרו' עמ' 6 ש' ואז המעורב רחוק יותר מהצומת).
ב. מחוו"ד אינג' ויסמן (נ/1) שהעיד מטעם ההגנה והגיש את נ/1 עולה כי הנאשם עבר 25 מטר מרחק מקו העצירה שלו עד מקום התאונה (הזמן שעובר כ-6.5 שניות) משמע כאשר נכנס הנאשם לצומת המעורב היה רחוק כדי 89.9 מ' מהצומת.
ג. עפ"י שני המומחים הנאשם אם כן עבר מרחק של כ-25 – 30 מ' ועשה כן בזמן של כ-5 עד -6.5 שניות. משמע משהחל הנאשם להיכנס לצומת המעורב היה רחוק מהצומת כדי 70 עד 90 מ'.
ד. על פי עדות הבוחן המשטרתי שדה הראיה לנאשם 100-200 מטר (פרו' עמ' 11 ש' 12 וראה חוות דעת אינג' וייסמן נ' 1 ס' 2 סייפא).
ה. המעורב טען פוזיטיבית שנסע עם אורות ואילו הנאשם בגרסתו לא סתר פוזיטיבית עובדה זו. מעבר לכך המעורב העיד כי מרגע שמניע הרכב האורות נדלקים וגם עובדה זו לא נסתרה. מכאן ניתן לקבוע כי המעורב נסע עם אורות ואין מחלוקת כי אם המעורב נסע עם אורות ניתן היה להבחין בו.
ו. תמרור עצור (תקנה 64(ד) לת"ת) מחייב נהג בכיוון נסיעתו עצור לעצור לפני קו העצירה או במקום בו יכול לראות התנועה ולתת זכות קדימה לרכב העובר בדרך החוצה.
אין מחלוקת כי שדה הראיה לנאשם ימינה פתוח ולפיכך יכול היה להבחין ברכב המעורב מבעוד מועד היינו מקו העצירה שלו או תוך כדי כניסתו לצומת ולתת לו זכות קדימה. ברור גם כי בנסיבות התאונה הנאשם לא יכול רשאי להיכנס לצומת בנסיעה רציפה בלי לוודא תוך כדי כניסתו לצומת שלא מגיע רכב מימינו וברור כי בנסיבות של צומת כה רחב בן שישה נתיבים נסיעה רצופה מצביעה על חוסר זהירות. ועוד: ובהקשר לעדות הבוחן המשטרתי בד"כ אין חשיכה מוחלטת ותמיד יש תאורה מסביב (פרו' עמ' 11 ש' 12-14) כך שבשלב כל שהוא תוך כדי כניסה לצומת הנ' חייב היה להבחין מבעוד מועד ברכב המעורב ומשלא הבחין התרשל.
בשולי הדברים אעיר: אין ספק כי למעורב רשלנות תורמת שכן לפי תקנה 65 לת"ת צריך היה בנסיבות של צומת שאינו מרומזר לנהוג בזהירות ולהאט תוך כדי כניסתו לצומת כדי לוודא שהצומת פנוי. הנאשם נסע מרחק של כ-25 עד 30 מ' ולו המעורב היה מפנה מבטו שמאלה עובר לכניסה לצומת יכול היה להבחין בו ולהימנע מתאונה.
סיכומם של דברים מרשיע הנאשם בעברות שיוחסו לו.
במצב זה הגשתי ערעור בתיק תעבורה על החלטה זו, לבית המשפט המחוזי וכך הייתה החלטתו של כבוד השופט אברהם יעקב בעפ"ת 26126-03-18:
פסק דין
זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה מרכז (כב' השופט ……).
המערער הורשע בביצוע עבירות של אי ציות לתמרור עצור, התנהגות הגורמת נזק, גרימת חבלה של ממש ונהיגה בקלות ראש.
על המערער נגזרו עונשים …… .
הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין.
לטענת המערער, לא הוכיחה התביעה את אשמתו מעבר לכל ספק סביר כנדרש בהליך פלילי.
אין מחלוקת כי מדובר היה בשעה 2:00 בזמן הפסקת חשמל, כך שהצומת היה חשוך, ללא חשמל וללא רמזורים.
עוד מוסכם, כי בזמן כניסת המערער לצומת, היה הנהג המעורב במרחק של 70 – 90 מ' ממנו.
המחלוקת בין הצדדים היא האם אורות הרכב המעורב היו מופעלים אם לאו.
לטענת המערער, הוא לא הבחין באורות כאלה, ולטענת הנהג המעורב מדובר ברכב סקודה שהדלקת האורות בו היא אוטומטית.
יצוין, כי בוחן תנועה לא היה במקום בזמן האירוע או בסמוך אליו, וכי מכוניתו של הנהג המעורב לא נבדקה על ידי בוחן.
זהו מקרה קלאסי של "מילה כנגד מילה". במקרה כזה מוטלת על המאשימה החובה להוכיח את האשמה מעבר לכל ספק סביר.
ניתן היה להתגבר על הספק שעוררה גרסת המערער בדבר אורות הרכב המעורב.
בוחן משטרה היה צריך לבדוק את הרכב המעורב, ולראות האם אכן כטענת הנהג האורות נדלקים בו אוטומטית ולכן לא ייתכן מצב שיסע ללא אורות.
כמו כן, בוחן תנועה לא בדק את שדה הראיה מהצומת.
בעדותו של בוחן התנועה במענה לשאלות בית המשפט, למעשה אומר כי איננו יודע דבר לא על תנאי הראות במקום, לא על שדה הראיה, וזאת מכיוון שמעולם לא בדק את הדבר ובוודאי שלא בתנאים ששררו בעת קרות התאונה.
בנסיבות כאלה, כאשר אין תימוכין להעדפת גרסתו של עד זה או אחר, וכאשר המאשימה אינה טורחת לחקור עד תום את כל העובדות הנדרשות, הספק הזה פועל לטובת הנאשם.
לכן, אני מקבל את הערעור ומורה כי המערער זכאי בדין ואני מבטל את הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית משפט קמא.
ניתן והודע היום ….. .
ערעור בתיק תעבורה – זיכוי מתאונת דרכים, סיכום:
חשוב ביותר לנהל את הגנת הנהג באמצעות עורך דין תעבורה שמבין עניין. במקרה זה הצלחתי להכין את הרקע לערעור ולהסביר היטה את האבסורד בחוות דעתו של המומחה מטעם התביעה.
נכון שכרגיל כל פסיקה ייחודית לנסיבותיה, אבל מקרה זה מוכיח שוב, שאין להרים ידיים בניסיון להביא לזיכוי הנאשם וזאת הדרך הנכונה.
למידע נוסף על נהיגה בפסילה, כנסו כאן.
מאת: עו"ד אלי אנושי עו"ד תעבורה – שופט תעבורה בדימוס, מחבר הספר: גזר דין – מפתח ענישה בעבירות התעבורה.
להתייעצות בנושא ערעור בתיק תעבורה – זיכוי מתאונת דרכים, צלצלו מיד: 050-5738228.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; אין בו טענה לייצוג הנאשם, כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
