נהיגה בשכרות זיכוי נוסף שהתפרסם לאחרונה, שוב עוסק בהקפדה היתרה שעליה נדרשים השוטרים שעוסקים באכיפת העבירה של נהיגה בשכרות להקפיד.
עוד לפני כעשור, בהחלטה תקדימית הצלחתי לזכות נאשם שהואשם בגין עבירת נהיגה בשכרות וזאת כיוון שהינשוף לא הופעל נכונה ולא הייתה הקפדה על נוהלי ההפעלה.
אך הפעם ההחלטה הייתה כנראה קלה הרבה יותר, שכן המשטרה כלל לא הציגה לבית המשפט את פלטי הינשוף, שהלכו לאיבוד.
לטעמי השאלה שהונחה לפתחו של בית המשפט על ידי תביעות המשטרה הייתה עד היכן ילך בית המשפט לתעבורה להשלים את החוסר שבראיות התביעה לשם הרשעת הנהג – תשובתו הנוכחית של כבוד השופט ארנון איתן מבית המשפט לתעבורה ירושלים, הייתה נכונה ומוחצת, בכלל לא!!! .
אז בהמשך לפסיקות שאני סוקר באתרי, כמו זו לא כולם שלי כן…, ובכל זאת מדובר בפסיקה מעניינת, שמתירה כאמור חומר למחשבה.
אז במה מדובר?
כתב האישום
על פי כתב האישום נהג הנאשם בהיותו שיכור בכך שבדוגמת אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף שלו הינו 370 מיקרו גרם העולה על המידה הקבועה, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169 א לתקנות התעבורה תש"ל 1970.
הסוגיה המהותית
כאמור חומר הראיות נעדר את פלטי הינשוף הקשורים בבדיקה שנערכה לנאשם.
המשטרה טענה כי ניתן להרשיע את הנאשם על סמך הראיות הנוספות הקיימות בתיק החקירה ובהן בדיקת הנשיפון, דוחות הפעולה ובדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם.
התובע הוסיף כי אף אם הראייה העיקרית אבדה, עדיין ניתן לראות בה כראיית סיוע לחומר הנוסף הקיים בתיק, ובנסיבות אלו ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה מופחתת שעניינה נהיגה תחת השפעת אלכוהול בהתאם לסעיף 26(2) לתקנות התעבורה.
זוכרים…עבירה שלצידה פסילת מינימום של 3 חודשים ולא 24 חודשים.
מנגד ביקש ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו וזאת לאור החוסר הראייתי בראיות התביעה בהעדר תוצאות בדיקת ינשוף.
ב"כ הנאשם הדגיש, כי בדיקת הנשיפון מהווה אינדיקציה ראשונית בלבד לבדיקת שכרותו של אדם ובכל מקרה לא ניתן לבסס על פיה הרשעה, וגם כך בדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם נמצאה תקינה ובמצב עניינים זה ובהעדר הראייה העיקרית עליה מבוסס האישום יש לזכותו כאמור.
הערה שלי:
אני ממש תמהה שהמשטרה בכלל אישרה את כתב האישום להגשה כאשר כל הסימנים מראים שיש בעיה קרדינלית, אך שוב, לטעמי, המחשבה שבית המשפט אולי "יעשה לה את העבודה", כנראה הייתה שם ברקע.
נהיגה בשכרות זיכוי – חומר הראיות שכן קיים בתיק:
בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום נרשם שבמהלך משמרת שגרתי התמקמו כמה ניידות במחסום והרכב הנ"ל הגיע בנסיעה ממרכז העיר.
שוטר סימן לו לעצור, והנהג עצר כשהוא לבדו ברכב.
השוטר ביצע בדיקת נשיפון שיצא נכשל, והודיע לו על עיכוב ומסר אותו הלאה בשעה 03:05.
השוטר שקיבלו מסר לו על עיכוב מחדש, הריח אלכוהול כמו כן ביצע לו בדיקת מאפיינים במקום.
כל זמן שהיה עמו שמר קשר עין רצוף שהנהג לא אכל לא שתה לא עישן ולא הקיא ולא הכניס דבר לפה או לאף עד למסירתו… .
עד כאן הכל טוב ויפה.
במזכר שנכתב ע"י שוטר נוסף מצוין:
בתאריך הנ"ל במהלך מחסום שגרתי הנהג הנ"ל הגיע והוריתי לו לעצור בצד.
ביקשתי רישיונות כששמתי לב שיש ריח של אלכוהול נודף מפיו.
ביקשתי מהנהג לבצע בדיקת נשיפון לקחתי פיה חדשה והרכבתי בנוכחות הנהג.
תוצאת הבדיקה נכשל … הודעתי לנהג שחשוד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול והינו מעוכב ומרגע זה אסור לו לאכול או לשתות או להכניס כל דבר לאפו או לפיו.
הבדיקה בוצעה בשעה 02:58 לאחר העברתי את הנהג להמשך טיפול שכרות אצל שוטר אחר בשעה 03:05… .
נכון, למשטרה יש אינדיקציה של נשיפון, ואפילו שני שוטרים יכולים להעיד על כך, אך זה לא רלוונטי כלל, שכן תוצאות הנשיפון אינן מהוות בסיס להרשעה בעבירת נהיגה בשכרות.
בתגובתו מסר הנהג: שתיתי 2 כוסות יין וכן אני לא שיכור מרגיש בסדר גמור.
בבדיקת המאפיינים המצביעים על חשד לשכרות:
ריח אלכוהול מהפה, הופעה: מסודרת.
התנהגות: מגיב לעניין.
מבחן ביצוע: נערך במזג אויר נאה ועל משטח אבנים משתלבות.
עמידה: יציב.
הליכה על הקו: חריגה מהקו בצעדים 4-6.
מבחן הבאת אצבע לאף ביצע בהצלחה.
בגדול, מבחן המאפיינים בסדר.
אבל, וזה אבל גדול, למרות שבחומר הראייתי אכן מצוי דו"ח על בדיקת השכרות שבוצעה באמצעות הינשוף אך פלטי בדיקת הינשוף אבדו.
נהיגה בשכרות זיכוי – הכרעת השופט:
בית המשפט קבע כבר מלכתחילה כי ללא פלטי הינשוף הרי אין אפשרות להסתמך על בדיקת הינשוף, אבל, ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות אף בהעדר בדיקה מדעית, ולשם כך נדרשות ראיות משמעותיות.
כבר נקבע בפסיקה ש"ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר…".
בית המשפט קבע שבמקרה זה אין ראיות כאלו שכן בדיקת הנשיפון שנערכה לנאשם ושהובילה לבדיקות הנוספות שנערכו לו, מהווה אינדיקציה ראשונית בלבד והיא אינה מספיקה לצורך הרשעת אדם בעבירת השכרות.
נכון שהנאשם מסר ששתה 2 כוסות יין והשוטרים הריחו ריח אלכוהול מפיו.
אך לא די באלו כדי לקבוע שהנאשם אכן היה שיכור או שנהג תחת השפעת אלכוהול, ובהעדר אינדיקציה לגבי אחוז האלכוהול שנמצא אצלו לא ניתן לקבוע כי אסור היה לו לנהוג.
המשטרה שתלתה יהבה בבדיקת המאפיינים, התאכזבה, שכן בית המשפט קבע שהנאשם עבר בהצלחה את בדיקת המאפיינים, ולמעט חריגה מועטה במבחן הצעדים, את יתר הבדיקות צלח באופן מלא. והדבר לא מסייע להרשעה.
במצב דברים זה לא יכל בית המשפט לקבוע ברמה הנדרשת בפלילים כי יש בחומר הראיות בפניו כדי לקבוע שהנאשם עבר עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. והנאשם זוכה.
נהיגה בשכרות זיכוי סיכום:
האם ניתן לומר שהתוצאה הייתה ידועה מראש, אני רוצה להאמין שכן, אבל העובדה שהמשטרה לא ויתרה, מעלה מחשבה שהם באמת האמינו שבית המשפט ירשיע במצב עניינים זה. וזה מדאיג.
בקיצור, איתור הפגמים בחומר הראיות זו עבודה לעורך דין מיומן ומקצועי בתחום.
לטובת הנהג שנאשם בשכרות.
לכן כל מקרה של קבלת כתב אישום בנושא נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול, יש צורך דחוף להתייעץ עם עורך דין המומחה לתחום התעבורה.
מניסיוני התייצבות עם עורך דין למשפט תשפר את הסיכוי להצליח לשמור על רישיון הנהיגה וזה מה שחשוב.
מאת: עו"ד אלי אנושי עו"ד תעבורה – שופט תעבורה בדימוס, מחבר הספר: גזר דין – מפתח ענישה בעבירות התעבורה.
להתייעצות בנושא נהיגה בשכרות זיכוי, צלצל מיד: 050-5738228.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי;
כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
