מעצר קטינים בעבירות תעבורה חמורות אינו תופעה נפוצה אך היא קיימת והולכת ומתרחבת בשנים האחרונות.
זאת יחד עם ההחמרה ההדרגתית בהתייחסות התביעה המשטרתית ובתי המשפט לעבירות התעבורה ככל ולבטח העבירות החמורות כתאונות הדרכים הקטלניות.
מעצר קטינים בעבירות תעבורה חמורות אינו תופעה נפוצה אך היא קיימת והולכת ומתרחבת בשנים האחרונות.
זאת יחד עם ההחמרה ההדרגתית בהתייחסות התביעה המשטרתית ובתי המשפט לעבירות התעבורה ככל ולבטח העבירות החמורות כתאונות הדרכים הקטלניות.
כעקרון ניתן לומר כי האצבע קלה על ההדק אך יש פיקוח של בית המשפט על הפגיעה בקטין ביחס לצורכי החקירה.
מעצר קטינים בשלב חקירה
מעצר בשלב חקירה נועד בין היתר למנוע שיבוש חקירה, כך שהמשטרה תוכל להמשיך לחקור חשודים ולאסוף ראיות ללא חשש שאדם כלשהו יעסוק בשיבוש.
חשוב לזכור כי בשלב ראשוני הוא טרם הגשת כתב האישום ובעגה המקצועית מכונה מעצר ימים, דהיינו ממש לימים ספורים בתחילת החקירה.
כאשר משווים בין חוק המעצרים לחוק הנוער, ניתן לראות בברור שחוק הנוער מקצר את תקופות המעצר שבהם ניתן לעצור קטין טרם כתב אישום ואף לאחר מכן והחוק מאוד ברור בנושא.
מחפשים עורך דין תעבורה לייצוג באזור רמת השרון? לחצו כאן
חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971
"משך מעצר קטין לפני הגשת כתב אישום (תיקון מס' 14) תשס"ח-2008
10ט. בסעיף 17 לחוק המעצרים, לעניין קטין, בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15 ימים" יקראו "10 ימים" ובסעיף קטן (ב), במקום "30 ימים" יקראו "20 ימים".
מעצר קטין לאחר הגשת כתב אישום (תיקון מס' 14) תשס"ח-2008
10י. סעיף 21 לחוק המעצרים יחול, לעניין קטין, בשינויים אלה:
(1) אחרי סעיף קטן (א) יקראו:
"(א1) סעיף קטן (א) לא יחול על נאשם שהוא קטין שטרם מלאו לו 14 שנים; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להורות על שחרור הנאשם בערובה או בתנאי שחרור אחרים.";
(2) בסעיף קטן (ד), במקום "30 ימים" יקראו "15 ימים".
שחרור קטין ממעצר באין אישום (תיקון מס' 14) תשס"ח-2008
10יא. בסעיף 59 לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום "75 ימים" יקראו "40 ימים".
שחרור קטין ממעצר באין הכרעת דין או גזר דין (תיקון מס' 17) תשע"ד-2014
10יב. סעיף 61 לחוק המעצרים ייקרא, לענין קטין, כך:
(1) בסעיף קטן (א), במקום "תשעה חודשים" יקראו "שישה חודשים";
(2) סעיף קטן (ג) ייקרא כך: "בלי לגרוע מהוראות סעיף 62, ניתנה הכרעת דין שלפיה נקבע כי נאשם ביצע את העבירה לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי שישה חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי בית המשפט שהכריע את דינו לצוות על הארכת מעצרו או על מעצרו מחדש, לתקופה של 45 ימים, ומטעמים מיוחדים, לתקופה נוספת של 30 ימים, אם מצא כי יש עילה למעצרו; לא ניתן גזר דין בתוך 75 ימים מיום שציווה בית המשפט כאמור לראשונה, ישוחרר הנאשם מן המעצר".
הארכת מעצר קטין או חידושו (תיקון מס' 17) תשע"ד-2014
10יג. סעיף 62 לחוק המעצרים ייקרא, לעניין קטין, כך:
(1) בסעיף קטן (א), במקום "90 ימים" יקראו "45 ימים";
(2) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו.
סמכות מעצר לבית משפט עד לדיון בבקשה למעצר מחדש (תיקון מס' 17) תשע"ד-2014
10יג1. בסעיף 62א לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום "תשעה חודשים" יקראו "שישה חודשים".
בקיצור, ניתן לראות בבירור שמשך זמני המעצר קצרים יותר. אך למעשה זה לא ההבדל העיקרי בין קטין לבגיר.
שלילת חירותו של קטין טרם הרשעה
כיוון ששלילת חירותו של הקטין הנה ללא משפט או הרשעה, חשוב לזכור שמדובר בצעד חמור ביותר שהמשטרה ובית המשפט יכולים לנקוט, עוד בטרם החל ההליך הפלילי באופן מעשי – וכי מה יקרה אם אחרי 3 ימים מעצר למשל יתברר שמדובר בטעות…. .
כאן נכנס המחוקק לעניין וקבע באופן מפורש בתיקון 14 לחוק הנוער:
"מעצר קטינים כאמצעי אחרון ושיקולים למעצר (תיקון מס' 14) תשס"ח-2008
10א. לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור;
בקבלת החלטה על מעצרו של קטין, יובאו בחשבון גילו והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו".
מעצר קטין ככלל בראי הפסיקה
מעצר קטין אמור להיות אמצעי אחרון, ואחרון בהחלט וכך גם התייחס לכך בית המשפט העליון עוד בטרם נחקק החוק.
ראה בנושא בהחלטת בית המשפט העליון בבקשות שונות פלילי מס' 1363/93 פלוני נ' מ"י:
8" לא בנקל יורה בית המשפט על מעצרם של קטינים מאחורי סורג ובריח. עצם מעצרו של קטין מאחורי סורג ובריח פגיעתו רבה משל מעצרו של מי שאינו קטין.
תנאי מעצר ובית כלא, אף ללא התופעות הנלוות למקום זה, יש בהם כדי לגרום להלם ולזעזוע נפשיים חמורים.
ולעתים קרובות, קרובות מדיי, עלול הקטין להיקלע לעולם של סמים ועבריינות חמורה.
לפיכך שומה על בית המשפט, שהוא אביהם של קטינים, להרחיק – ככל האפשר וככל הניתן – את הקטינים מהתנסות כגון זו.
זהירות זו מחויבת היא על-פי הגישה המיוחדת שקבע המחוקק לשפיטתו של קטין וענישתו:
"המחוקק הבחין יפה, בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, בין קטין לבין בגיר, הן לענין ההליכים שלפני המשפט, הן לענין סדרי הדין במשפט.
והן לענין העונשים ודרכי הטיפול.
כך, למשל, נקבע בסעיף 20(א)(2) לחוק האמור כי בית-משפט לנוער רשאי לצוות על כך כי לאחר הגשת כתב אישום נגד קטין ימסר הקטין להשגחה זמנית של קצין מבחן.
נמצא, כי במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בשעה שהוא דן במעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו, מצוי גם השיקול כי הנאשם הוא קטין" (ב"ש 190/79 מדינת ישראל נ' בן שלמה [6], בעמ' 590, מפי השופט ברק; ההדגשה שלי – מ' א').
זאת ועוד. לעניין קטינים ישקול בית המשפט את שיקול השיקום עוד בשלב המעצר עד תום ההליכים.
וכבר אמרנו (בש"פ 5874/91 [5], בעמ' 600) כי – "שיקול השיקום חלק הוא, בדרך כלל, משיקולי הענישה שלאחר ההרשעה, אך שיקול השיקום ראוי ורצוי הוא, בנסיבות מסוימות, גם בטרם הרשעה" (וראה גם בש"פ 5813/91 בן חמן נ' מדינת ישראל [7], בעמ' 231). בין נסיבות מסוימות אלו מצוי, לעתים מזומנות, שיקול קטינותו של הנאשם. וכך אמרנו (בש"פ 2085/92 [8]):
"החוק, וניסיון החיים מלמדנו, כי השיקולים לענין קטינים המובאים בפלילים צריך שיהיו מושפעים בצורה ניכרת מגורם השיקום.
דבר זה חל גם, ומכל שכן, בתקופת המעצר שבטרם משפט".
אין ספק שהפסיקה מדברת בעד עצמה.
וראו גם במ"י נ' פלוני בש"פ 3094/10:
"מצוות המחוקק היא, כי על בית המשפט לשקול, בכל מקרה ומקרה, אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם תהא פחותה.
דברים אלה אמורים ביתר שאת מקום בו הנאשמים הם קטינים, שכן ההנחה היא, כי השפעתו של מעצר עליהם עשויה להיות הרסנית, ובמקרים מסוימים, היא לא תעלה בקנה אחד עם האינטרס החברתי לאורך זמן (והשוו: בש"פ 2768/10 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.4.2010) פסקה 18 להחלטתו של השופט י' דנציגר). גישה זו מוצאת את ביטויה גם בהוראת סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 המורה אותנו, כי אין להורות על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, הגם שאין הוא אוסר לחלוטין את מעצרו של קטין במקרים המתאימים (ראו: בש"פ 10349/09 מדינת ישראל נ' פלוני ([פורסם בנבו], 4.1.2010))".
מעצר קטינים – חשיבות התסקיר
בית המשפט העליון בבש"פ 6023/11 פלוני נ' מ"י, קבע נחרצות:
"בנסיבות אלה, ועם שער אני לדו-שלביות הננקטת בבדיקת חלופה ככלל, שעניינה בחינה תחילה אם יש כלל ועיקר מקום למעצר;
ואם אין מקום, תסקיר מניין. ואולם, לגבי קטינים, ברי מלשון החוק שחובת התסקיר משמיעה התיחסות דווקנית יותר לנושא השלמת הבחינה, ואין בכך כדי לגרוע כהוא זה מן התחושה הכבדה של שפלות מוסרית ואנושית העולה לכאורה מתיאור המעשה המיוחס לעורר, ושעליו יתן את הדין כדבעי".
במקרא הבא, העוסק בתאונת דרכים קטלנית, שהוא עדיין בטיפול וחסוי, שוחרר הקטין שטיפולי למעצר בית למשך מספר ימים, לאחר יומיים במעצר מלא, ולאחר מכן שוחרר אף ממעצר זה לאחר 6 ימים:
מעצר קטין בעברות תעבורה – סיכום
מעצר בתעבורה אמור להיות נדיר – כך נקבע בפסיקה, אולם בבתי המשפט לתעבורה הוא מתבצע או לפחות מתבקש ע"י המשטרה כמעט על בסיס יומי.
אולם, כאשר מדובר בקטינים ישנם כללים רבים, הרבה יותר מהמפורטים במאמר זה, אשר יש בהם על מנת להבטיח פיקוח נאות של בית המשפט.
אבל, פיקוח זה יהיה אפקטיבי הרבה יותר כאשר את הקטין ייצג עורך דין בעל נסיון וידע בתחום.
מאת: עו"ד אלי אנושי עו"ד תעבורה – שופט תעבורה בדימוס, מחבר הספר: גזר דין – מפתח ענישה בעבירות התעבורה.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
