פגיעה בהולך רגל במעבר חציה.
דוגמה לזיכוי אפשרי וגם דוגמה לסיום בענישה מקלה ביותר.
נתחיל בזיכוי בפגיעה בהולך רגל על מעבר חציה.
עוד דוגמה לזיכוי מתאונת דרכים על מעבר חציה:
עסקינן בנהג שכתב האישום ייחס לו פגיעה בהולך רגל על מעבר חציה וגרימת חבלות חמורות ביותר.
ויש להוסיף לכך סעיף חמור לא פחות של נהיגה ללא ביטוח תקף.
שכמובן מכניס צד כלכלי עגום באם יורשע הנהג.
בקצרה אציין כי הצדדים נחלקו בשאלה האם הולך הרגל חצה את הכביש במעבר החציה או לאחריו.
האם היה מגע בין הרכב להולך הרגל והאם הנהג התרשל בדרך נהיגתו וגרם לתאונה.
האם הולך הרגל חצה את הכביש במעבר החציה:
בית המשפט קיבל את הטענה כי מדובר בחציה במעבר החציה ובכל מקרה חזר ואישר את הפסיקה הידועה לדבי תחום מעבר חציה שבו חלים כל הכללים של מעבר חציה והוא יכול להגיע גם ל10 מטר לפני ואחרי מעבר החציה.
האם היה מגע בין הרכב להולך הרגל:
גם כאן אימץ בית המשפט את טענת הולך הרגל שהייתה מגובה במסמכים רפואיים כי נפגע ישירות מהרכב וקבע כי גם אם לא היה מגע ישיר הרי החוק אינו דורש מגע פיסי בין נפגע ורכב.
חבלה כתוצאה מבהלה זהה מבחינת החוק לפגיעה ישירה.
אגב, שימו לב כמה כללים יש לרעת הנהג ו"לטובת" הולך הרגל.
אך השאלה השלישית הייתה הקריטית ביותר.
האם הייתה רשלנות בדרך נהיגת הנהג?
חובות הנהג בהתקרבו למעבר חציה הנן קיצוניות ביותר, למשל:
למשל תקנה 52 לתקנות התעבורה קובעת:
חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, בהתקרבו למעבר חציה.
תקנה 67 לתקנות התעבורה קובעת:
נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך.
נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החציה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה.
ו"זכור לטוב" בית המשפט העליון שקבע חובת זהירות מוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה. שכן מעבר החציה הינו "מקום מבצרו" של הולך הרגל.
אבל מה עם הולך הרגל, האם הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו ?
לא.
גם על הולך הרגל חלים כללים בהגיעו למעבר החציה, אך על הנהג, השולט בכלי רכב בעל-כוח קטלני מוטלת האחריות, ואפילו חובה לצפות, במידה כזו או אחרת, את אפשרות הרשלנות מצד הולך הרגל.
אומנם הפסיקה אינה קובעת אחריות גורפת ואבסולוטית על נהג המגיע למעבר חצייה, וכל מקרה יבחן לגופו, בהתאם לנסיבות.
וחשוב לזכור שקביעה כוללת ולפיה כל מקרה של פגיעה בהולך רגל על מעבר חצייה, למעט מצב בו זה צנח לכביש ממטוס…, מהווה רשלנות של הנהג, הינה קביעה שגויה.
שיקולי בית המשפט בפגיעה בהולך רגל במעבר חציה:
בית המשפט שקל כיצד ארעה התאונה, מה מהירות הרכב, קצב חציית הולך הרגל, כמה זמן ומה המרחק אותו הספיק הולך הרגל לחצות – ונשאר עם יותר שאלות מתשובות.
בסופו של דבר השאלה העיקרית הנה האם הייתה התאונה נמנעת.
זאת תוך בדיקת שדה הראיה של הנהג ומיקום הולך הרגל בזמן שהיה צריך להבחין בו לראשונה.
שוב, בית המשפט סבר כי לא נמסרו לו נתונים ולא נערך שחזור רציני.
בית המשפט חזר ומסר כי אין די נתונים כדי לקבוע האם התאונה הייתה, מבחינת הנהג, נמנעת או בלתי נמנעת, שכן אחד הנתונים החשוב לעניין זה הוא באיזה מהירות הייתה נמנעת.
משכך, ושעה שגם חסר הנתון המדויק של מהירות הנהג, עובר לתאונה, אזי חסרים הנתונים המרכזיים, שעל פיהם, ניתן לקבוע, אם בכלל, את רשלנותו.
בגדול, התביעה לא הוכיחה כי הנהג נסע במהירות מופרזת, לא הוכח כי הנהג אחר בתגובה, לא הוכח כי התרשל, ותכלס… לא הוכח שהתאונה הייתה נמנעת אילו לא הייתה רשלנות.
למעשה מי שהרשל הייתה המשטרה שלא חקרה כראוי, ובכך הקשו על בית המשפט לבדוק את האמת בתאונה ויצרו ספק לטובת הנהג.
סוף דבר הנאשם זוכה מאשמת פגיעה בהולך רגל במעבר חציה.
זו דוגמה נהדרת מדוע לא צריך להתייאש מראש.
נכון זה לא חוזר בכל מקרה – אך כאן זה הצליח לנאשם ולסנגורו המלומד.
נמשיך בתיק תאונת דרכים קשה ביותר על מעבר חציה שהסתיים בתוספת פסילה של 30 יום בלבד ו-500 ₪ קנס? הייתכן?
יתכן גם יתכן.
האמת חייבת להיאמר בנסיבות הקשות ביותר של תיק זה.
מדובר בהצלחה ענקית.
אבקש לשתף אתכם, קהל קוראי, בדרך הטיפול שלי כעורך דין תאונות דרכים, בתיק תאונת דרכים על מעבר חציה.
כאן אפרט את השלבים מהפסילה המנהלית ועד לסיום הדיונים בבית המשפט, אשר כאמור הסתיימו לאחרונה בהצלחה גדולה ביותר – כמובן תוך השמטת פרטים מזהים.
מאמר נוסף מעו"ד אלי אנושי, שופט תעבורה בדימוס, העורך דין המתמחה בדיני תעבורה, מרצה בתחום, ועורך הספר גזר דין – מפתח הענישה בעבירות התעבורה.
הלקוחה מגיעה למשרד
הלקוחה שהגיע למשרד הייתה נסערת, לטענתה פגעה בהולך רגל על מעבר חציה, הוא נפצע קשה ונילקח לבית החולים.
לאחר שיחה ראשונית, הבנתי שהגיעה לאחר שמסרה גרסה לבוחן המשטרה ורישיון הנהיגה שלה נפסל ל60 יום, על ידי קצין.
קצין המשטרה, שפסל את רישיונה, אף הוסיף בנימה אישית שלאור הנסיבות כנראה לא תראה את הרישיון הרבה מאוד זמן אם בכלל.
טוב, לאחר שהרגעתי אותה, הבנתי שיש לגברת ותק נהיגה רב, ולגרסתה היא הופתעה על מעבר החציה על ידי הולך הרגל.
המצב החוקי
בקצרה, חשוב לציין שנהג לא אמור להיות מופתע על ידי הולך רגל במעבר חציה, שהרי כבר נקבע באין ספור פסיקות שמעבר החציה הנו מבצרו של הולך הרגל.
יתרה מזה, חוקי התעבורה קובעים חד משמעית שיש ליתן זכות קדימה להולך רגל לא רק שמתחיל את החציה אלא גם אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש.
אומנם ישנם תקנות גם לגבי חובות הולכי הרגל, אך לרוב אלו לא באות לידי ביטוי בהחלטות המשטרה ובתי המשפט.
בקשה לביטול פסילה מנהלית
הבקשה הוגשה לבית המשפט לתעבורה, וזאת עוד בטרם הייתה לי כל הזדמנות לראות את חומר הראיות בתיק.
בדיון עצמו, התברר כי מהלך התאונה תועד בסרטון של מצלמת אבטחה מחנות בקרבת מקום, אם כי בזווית שמעט מקשה על הצפייה.
ולא רק זאת ללקוחה עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, רק לפני מספר חודשים, וזה ממש לא מוסיף בריאות לבקשתנו להשבת הרישיון.
אך לא אלמן ישראל, טענתי כנגד הולך רגל שירד לכביש באיזור יחסית מוסתר, ובעיקר לגבי נימוק הקצין שפסל הרישיון בין היתר כיוון שהנהגת לא נראית כשירה לנהיגה.
שהרי מה בדיוק כישוריו לפסוק בנושא?
השופטת הייתה קשובה, ולאור הסרטון ויתר הממצאים, קבעה כי אכן ישנם ראיות לכאורה להגשת כתב אישום.
אך לגבי שאלת המסוכנות, כאן כבר עלתה האפשרות כי רמת ההתרשלות שניתן ליחס למבקשת אינה ברף הגבוה.
הוסף לכך ותק רב, ונימוק תמוה של הקצין, והפשרה אליה הגיע בית המשפט, הייתה לקצר את הפסילה ל-30 יום בלבד.
הכנת התיק לדיון המהותי בבית המשפט
לאחר הגשת כתב האישום כנגד הלקוחה, תוך מספר שבועות, התחלתי בבדיקת הרקע של התאונה.
לאחר עיון בחומר החקירה וצפייה בסרטון הקשה יש לומר, התבררה התמונה.
אכן הנהגת לא האטה לפני מעבר החציה שהיה דהוי, אך התמרור המעיד על קיומו היה ברור ביותר, נצפה למרחוק ולבטח ביום שמשי בהיר.
עד כאן נראה שידה של התביעה על העליונה, אולם הבחנתי שכנראה גם הולך הרגל ירד לכביש מנקודה שהוא מוסתר.
עוד דבר מוזר מאוד, הכביש מתעקל מעט באזור ובכלל משהו נראה לי מוזר בצומת גם כשביקרתי במקום.
פניה למועצה המקומית, העלתה כי לכאורה ישנה בעיה מובנית בצומת, בעיה שיכולה להוביל עד כדי לפגוע בשדה הראיה של נהג הקרב למעבר החציה.
חשוב לזכור, שבדיני התעבורה ישנו חיקוק מעניין, יש הרבה מעניינים, אך זה מיוחד.
ולפיו עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין.
כבר כתבתי על נושא זה בעבר – ראה כאן.
אומנם, גם אם מעבר החציה סומן באופן או מקום שגוי, הדבר אינו נותן לנהג המתקרב לצומת כל זכות לפגוע בהולכי רגל – אם מדובר בנסיבות שהוא יכול למנוע זאת.
אך עדין בניגוד לרושם הראשוני של התאונה, כעת ניתן להציג תמונה מאוזנת יותר.
האם לנהל הוכחות או להגיע להסדר?
בשלב זה של ניהול התיק, הבנתי כי יש לי קלף די רציני לטובתי, אך השאלה האם ללכת עד הסוף ולנהל משפט או להגיע להסדר, אינה קלה ובטח שהזיכויים על פגיעה בהולך רגל המעבר חציה אינם רבים, והשופט מהמחמירים.
קודם כל צריך לשקול את היטב את הנסיבות וגם את רצון הלקוחה.
התביעה שטרם הועמדה על ממצאי בדיקתי ביקשה פסילה ממושכת ביותר של מעל שנה ותוספות שונות.
וכל מה שהלקוחה רצתה היא פסילה כמה שיותר קצרה ובטח לא לעשות רישיון מחדש – או לדבריה, סוף סוף לישון לילה רצוף, בלי לחשוב על זה.
בניגוד לנאשמת, אני אישית הייתי אופטימי, אך כפרתי באשמה.
ביננו, יש לי הרגשה, לרוב מוצדקת, שכך מתייחסים לעיתים יותר ברצינות להגנה.
לבסוף נערכה פגישה רמת דרג עם נציגי התביעה, אני לא אחמיא לעצמי יותר מידי, אבל בסיום הפגישה, התביעה נסוגה מרצונה בענישה חמורה בתמורה בהודאה באשמה בסעיף קל יותר.
למעשה הוצע תיקון כתב האישום, לסעיף מקל יותר, כך שיתאפשר לבית המשפט להסכים לענישה סמלית ביותר של 30 יום פסילה נוספת.
חשוב לציין כי בעבירות מסוג זה, בנסיבות כאלו, חמורות יחסית, לא תמיד מוטב להמר עד הסוף, אל מול הסדר מקל בצורה קיצונית.
אני חייב לציין, שכאשר הובאה ההצעה לידיעת הלקוחה, היא התקבלה תחילה בחוסר אמון בנוסח "אין דבר כזה", "לא יכול להיות" וכדומה.
אבל לאחר שראתה את הצעה בכתב, ירדו לה ממש דמעות של שמחה ואבן כבדה נגולה מעל ליבה.
הסברתי לה כמובן שמדובר בהצעה להסדר וכי ההחלטה הסופית בידי בית המשפט.
אותו בית משפט שכבר הוכיח שלא תמיד הנו מקבל הסדרי טיעון בבחינת ראה וקדש, אך אני מאמין שאסביר את המצב העובדתי האמתי בתיק ולא זה שניתן להסיק מקריאת כתב האישום.
הדיון המסכם
בדיון עצמו, לאחר תיקון כתב האישום, הסברתי לשופט את נסיבות התאונה והעבדות לאשורן כולל הבעיה המובנית בצומת ובמעבר החציה, בשדה הראיה. שלמעשה עובר שיפוץ.
לסיכום בית המשפט שהבין עניין, התרשם מהמסמכים, בנושא ואף התרשם מהנאשמת, קיבל את ההסדר ואף קבע קנס סמלי של 500 ₪ בלבד.
את קריאות השמחה של הלקוחה אפשר היה לשמוע למרחק רב ביותר.
פגיעה בהולך רגל במעבר חציה – סיכום
מדובר בתיק שבו ערכתי עבודת מחקר מקיפה, עבודה שלקחה זמן ותקציב.
אבל היא הוכיחה את עצמה.
במילים אחרות לעיתים, לא תמיד, אך לעיתים, הרושם הראשוני שמותיר אירוע אינו נכון.
הצילום באמת לא עשה חסד עם הנאשמת, אך התמונה הכוללת שנגלתה עקב עבודתי בתיק, הייתה מאוזנת והביאה לסיום המוצלח ביותר.
במילים אחרות, מעורבים בתאונת דרכים עם פסילה מנהלית או כתב אישום, צרו קשר עם עורך דין תאונות דרכים אלי אנושי, שופט תעבורה בדימוס – 050-5738228.
אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי;
כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, אין טענה לייצוג נאשם והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.
